מהם קלפי טארוט

מי צייר את הקלפים לראשונה, מתי ואיפה זה קרה, מה פשר הסמלים המורכבים שעל הקלפים, ומה בכלל מקור השם טארוט?

ד"ר יואב בן-דב החל את דרכו בפיזיקה והתמחה בפילוסופיה של המדע, בתורת הקוונטים ובתורת הכאוס שאותן לימד שנים רבות באוניברסיטת תל אביב ובמוסדות אקדמיים נוספים. מלמד ויועץ בקלפי טארוט מאז 1979, וכתב את הספר הראשון בנושא בעברית.

מתוך "טארוט - הקריאה הפתוחה", ספר בהכנה של ד"ר יואב בן-דב.

מחבר: ד"ר יואב בן דב

מקור הקלפים
בחפיסת קלפי הטארוט יש 78 קלפים שמתחלקים לשתי קבוצות. הקבוצה הראשונה נקראת "הסדרה הראשית", ויש בה 22 קלפים עם מספר סידורי ושם ייחודיים לכל קלף. קלפי הסדרה הראשית נושאים ציורים מפורטים של בני אדם וחיות בנופים ובמצבים שונים, עם שפע של עצמים וסמלים שחלקם לקוחים מחיי החברה האנושית, ואחרים בעלי משמעות מיתולוגית או דתית. הקבוצה השנייה היא ארבע סדרות עם מבנה זהה וציורים פשוטים יותר, שנקראות "הסדרות המשניות". בכל אחת מהן יש 14 קלפים: אס עם סמל הסדרה, תשעה קלפים עם מספרים מ 2 עד 10, וארבעה קלפי דמויות של נער, אביר, מלכה ומלך.

מי צייר את הקלפים לראשונה, מתי ואיפה זה קרה, מה פשר הסמלים המורכבים שעל הקלפים, ומה בכלל מקור השם טארוט - שאלות כאלה היו במשך שנים רבות נושא להשערות פרועות. היו שראו בקלפים שריד אחרון לחוכמת הכישוף והמיסטיקה של מצרים הקדומה. אחרים טענו שקלפי הטארוט אינם אלא ביטוי בשפת סתרים לעקרונות הקבלה העברית, או לתורתה של כת מיסטית כלשהי שהתקיימה בימי הביניים, או אולי לידע הנסתר של חכמי היבשת האבודה אטלנטיס. רוב ההשערות האלה היו פרי הדמיון, ורק בשנים האחרונות החלו כמה היסטוריונים מקצועיים לחקור את מקורם וגלגוליהם של קלפי הטארוט. אולם כפי שמתברר, אנשים השתמשו בקלפים והפיצו אותם במשך מאות שנים בלי להשאיר שום הסבר או תיעוד בכתב. לכן גם להיסטוריונים שחוקרים את קלפי הטארוט אין הרבה עובדות מוצקות להסתמך עליהן.

על סמך העובדות המעטות שברשותם, רוב ההיסטוריונים כיום סבורים שקלפי הטארוט הופיעו לראשונה בצפון איטליה במאה ה 15. חלקם גם משערים שחפיסת הטארוט המוכרת לנו נוצרה מצירוף של שתי חפיסות שונות. לפי ההשערה הזו, ארבע הסדרות המשניות מבוססות על קלפי משחק שנוצרו בסין, עברו להודו והגיעו לאיטליה בסוף ימי הביניים דרך קשרי המסחר עם מצריים. בסין ובהודו אכן מוכרים משחקי קלפים מסורתיים עם מבנה שמזכיר מאד את הסדרות המשניות, וחלקם גם שרדו עד ימינו. לעומת זאת, לקלפי הסדרה הראשית אין שום זכר בארצות המזרח או בכל מקום אחר, ושפת הציורים שלהם היא אירופית לגמרי. נראה אפוא שהם נולדו בדרום אירופה, ומסיבה לא ידועה צורפו לחפיסת קלפי המשחק שהגיעה מהמזרח.

במאתיים השנים הבאות החלה חפיסת הטארוט על שני חלקיה להיות מקובלת כאמצעי למשחק קלפים באיטליה ובארצות השכנות. למעשה, גם כיום יש במקומות שונים באירופה משחקי קלפים מסורתיים שמשתמשים בחפיסה דמויית-טארוט עם 78 קלפים. אבל בסופו של דבר, כאמצעי למשחק של שעשוע והימורים, השילוב בין שני סוגי הקלפים לא החזיק מעמד. בסוף המאה ה 18 ארבע הסדרות נפרדו שוב מהסדרה הראשית, והפכו בשינויים קלים לקלפי המשחק הרגילים.

ההיסטוריונים המקצועיים, שרובם אינם אוהבים להיות מזוהים עם מיסטיקה, מעדיפים להאמין שזה כל הסיפור. לדעתם קלפי הטארוט נוצרו רק לצרכי משחק ובלי שום כוונות נסתרות, ולכן כל המשמעויות המיסטיות שנקשרו בהם מאוחר יותר הן פנטזיות ותעתועי דמיון. אולם גם אם אין הוכחה מוצקה שמשהו חסר בסיפור הזה, עדיין קשה להבין איך הסדרה הראשית משתלבת בו. אם אכן אנשים באיטליה רצו לאמץ משחק קלפים שבא מהמזרח, מדוע הם היו צריכים לסבך אותו בהוספה של 22 קלפים עם אופי כל כך שונה?

הדבר נראה מוזר עוד יותר אם נתבונן באוסף הציורים של קלפי הסדרה הראשית. מצד אחד מופיעים בה קלפים המייצגים את הקיסר ואת האפיפיור, כלומר דמויות הסמכות הפוליטית והדתית של ימי הביניים. מצד שני אפשר למצוא בין הקלפים של הסדרה סיפור חתרני על אישה בתפקיד האפיפיור, שטן דו-מיני ובוטה, קופידון אלילי, שלד עם חרמש ודמויות עירומות. זה בוודאי לא משהו שמלכים או כמרים באירופה היו רוצים לראות מוצגים לצידם. בתקופה שבה הוטלו עונשים כבדים על כל פגיעה במעמדן של סמכויות השלטון והכנסייה, אוסף סמלים כזה הזמין רק צרות.

תמונה: משמאל לימין, הקיסר, הכוהן, הכוהנת, השטן,
 

תמונה: משמאל לימין, המאוהב, 13, הכוכב

כדאי גם לזכור שבכל משחקי הקלפים הידועים אין בחוקי המשחק שום התייחסות לפרטי הציורים, ורק ערכו המספרי של הקלף הוא בעל משמעות. במלים אחרות, השימוש בקלפי הסדרה הראשית לצורכי משחק לא היה נפגע כלל אילו רק מספרי הקלפים היו רשומים עליהם, או אם אוסף הציורים החתרני היה מוחלף במשהו תמים יותר. ובכל זאת, במשך מאות שנים עושי הקלפים שמרו על המבנה המדוייק של אותה מערכת סמלים, ולכל היותר הכניסו שינויים קלים בפרטי הציורים.

מדוע הם עשו זאת? מדוע הם הקפידו לשמור על אוסף בעייתי של סמלים טעונים וחתרניים, אם אין לו שום משמעות במשחק הקלפים? ובכלל, איך קרה שלחפיסת קלפי משחק התגלגל צירוף סמלים כה עשיר ועוצמתי, שיש בכוחו להניע מאות שנים של פרשנויות, פעילויות מיסטיות, חוויות אישיות של קריאה וייעוץ אישי, ודחף יצירתי המתבטא באלפי גירסאות וחפיסות חדשות?

אפשר לחשוב על תשובות שונות לשאלה הזו. אולי בכל זאת הייתה איזו כוונה מקורית מאחורי מערכת הסמלים של קלפי הסדרה הראשית. אולי מי שיצר אותם התכוון לבטא דרכם איזה מסר נסתר, ומצא דרך יעילה ותמימה למראה להפיץ אותו בכך שצירף אותם לחפיסה של קלפי משחק. ואולי התקיימה איזו מסורת בעל פה שעברה מדור לדור בין יצרני הקלפים, והדריכה אותם להעתיק שוב ושוב את אוסף הציורים המקורי. בראייה כזו יצרני הקלפים היו בעצם מין אגודת סתרים שהשתמשה בשחקני הקלפים של אירופה כדי לשמר ולהפיץ את מערכת הסמלים העתיקה, בלי שאותם שחקנים ומהמרים יהיו מודעים למשמעות האמיתית של הציורים.

אבל אפשר לחשוב על עוד אפשרויות. אולי לא מסורת עתיקה, אלא משהו בציורים עצמם ובעוצמה הסמלית שלהם הוא שהשפיע על תודעתם של אנשים במשך מאות שנים, וגרם להם לשמר ולפתח את חפיסת הקלפים. ואולי יש כאן משהו שמעבר למציאות המוכרת, סוג של תקשור והעברה של מסר מרבדים גבוהים יותר של מציאות ותודעה. בניגוד למדיומים ולמתקשרים הרגילים, מי שקיבל את המסר הוא לא אדם בודד אלא קבוצה שלמה של אנשים בזמנים ובמקומות שונים. כל אחד מהם הרגיש דחיפה קלה, נטייה לא מוסברת להדפיס מחדש אותם ציורים, לשפר אותם, ומאוחר יותר גם למצוא בהם משמעויות ושימושים חדשים. הדחיפה הזו הייתה קלה וכמעט לא מורגשת לכל אדם יחיד. לפעמים היא הביאה לפעולה ממשית, ופעמים אחרות נשארה רק כדחף עמום שלא הוגשם. אולם הצירוף הכולל של כל הדחיפות הקטנות האלה יצר את התנועה הגדולה, שבמהלך כמה מאות שנים הפכה אוסף עלום של קלפי ציורים לכלי רב עוצמה הפותח עבורנו מרחב שלם של אפשרויות ותובנות חדשות.

בראייה הזו, קלפי הטארוט הם תבנית שהאנושות קיבלה במתנה כדי לאפשר לבני האדם גישה לרבדים עמוקים יותר של הבנה ותודעה. אבל התבנית הזו אינה משהו סגור ומוגמר. כל דור מוסיף לה משהו חדש, ומתאים אותה שוב ושוב לצרכים המשתנים שלו. כל שיטת עבודה שמישהו ממציא לקלפים, כל חפיסה חדשה שנוצרת עם סמלים וציורים משלה, ובעצם כל אקט של קריאה ופירוש של הקלפים הם חלק מהמארג המורכב של סיפור הטארוט, התבנית המופלאה והמסתורית שהופיעה כאילו משום מקום, והיא ממשיכה להתעשר ולהשתכלל יחד עם האנושות עצמה.


טארוט, קבלה ומאגיה
בין אם נקבל גישה כזו או אחרת למקורם של קלפי הטארוט, דבר אחד מוסכם על כולם. במשך מאות השנים הראשונות להופעתם, גם אם היה מישהו שהתייחס לציורי הקלפים, הבין אותם או ניסה לתת להם פשר, הוא לא השאיר אחריו שום תיעוד בכתב. הקלפים נפוצו בדרום ובמרכז אירופה כאמצעי למשחק, ואולי גם לשימושים אחרים כמו הגדת עתידות עממית, אבל איש מבין המלומדים של אותה תקופה לא התייחס אליהם ברצינות.

השינוי החשוב בעניין זה קרה לפני קצת יותר ממאתיים שנה. בשנת 1781 פירסם מלומד צרפתי בשם אנטואן קור דה ג'בלן (Court de Gébelin) ספר בעל תשעה כרכים על העולם העתיק, שרובו היה פרי דמיונו. בספר הזה מופיעה ההתייחסות הכתובה הראשונה לקלפי הטארוט כמערכת סמלים בעלת משמעות ולא רק כאמצעי משחק. דה ג'בלן מתאר את מגדת העתידות הצוענייה, שמשתמשת בקלפי טארוט וחוזה בהם את העתיד. התיאור הזה הוא בעצמו בעל ערך - כך אנו יודעים שהקלפים שימשו להגדת עתידות - אבל דה ג'בלן מרחיק לכת מעבר לזה. הוא אינו מטיל ספק בכך שאכן אפשר לחזות את העתיד בעזרת הקלפים. אולם כפי שהוא טוען, מגדת העתידות עצמה אינה מודעת למלוא העומק והמשמעות של מה שבידיה.

בעיני דה ג'בלן, קלפי הטארוט אינם אלא דרך מתוחכמת שבאמצעותה חכמי תורת הנסתר והכישוף של מצרים העתיקה שימרו את הידע הסודי שלהם למען הדורות הבאים. במקום אמצעים בני חלוף ומועדים להרס כמו ספרים או לוחות אבן, הם תרגמו את הידע לשפת צופן של ציורים סמליים והפקידו אותו בידי מה שאף פעם לא יאבד מן העולם, כלומר יצר המשחק וההימורים של בני האדם. כך באו לעולם קלפי הטארוט: לכאורה אמצעי למשחקים מפוקפקים בידי המון העם וכלי להגדת עתידות בידי נשים חסרות השכלה, אבל לאמיתו של דבר ספר עתיק ורב ערך עבור מי שידע לפענח את סודותיו.

דה ג'בלן לא התיימר להכיר בעצמו מסורת נסתרת של פירוש לקלפי הטארוט, ואת המשמעויות שמצא בקלפים הוא הסיק מהידע הלמדני שלו ומהתבוננות בציורים עצמם. כיום כמעט אף אחד אינו לוקח ברצינות את הסיפורים שלו על מצריים העתיקה. אולם באותו זמן היתה לרעיונות שלו על קלפי הטארוט השפעה רבה, והייחוס לחכמי מצריים העניק לקלפים מכובדות והילה של מסתורין עתיק. אפילו הגדת העתידות בקלפי טארוט זכתה לעלייה במעמדה. מנחלתן של צועניות שחיות בשולי החברה היא הפכה תוך כמה שנים לאופנה מקובלת בסלונים המכובדים של פריז, והגיעה עד לחצרו של הקיסר נפוליאון. לצידה, התפתח במהלך המאה ה 19 זרם רציני יותר של מיסטיקאים צרפתים, שהמשיכו לפתח את רעיונותיו של דה ג'בלן על הטארוט. בין השאר, המיסטיקאים האלה התעניינו בתורת הקבלה העברית, שמאז תקופת הרנסנס הייתה מוכרת גם למלומדים נוצרים. כפי שהם האמינו, גם הקבלה העברית נולדה מתורת הנסתר של מצריים העתיקה, ולכן כתבי הקבלה וקלפי הטארוט באים שניהם מאותו מקור.

החשוב מבין אותם מיסטיקאים היה אלפונס לואי קונסטן, שבהשראת עיסוקו בקבלה אימץ לעצמו את הכינוי העברי אליפז לוי (Eliphas Lévy). לוי האמין שמאחורי שיטות המיסטיקה המעשית כמו חיזוי והגדת עתידות או כישוף ומאגיה עומדים חוקים וכוחות דומים לאלה של המדע המודרני. לדעתו, סמלי הקבלה וקלפי הטארוט הם שני ייצוגים שונים של אותם חוקים, ולכן כדאי ליצור מעין מילון שבו כל קלף בטארוט יתאים לרעיון או לסמל קבלי. בעזרת מילון כזה אפשר יהיה להבין את חוקי תורת הנסתר באופן שלם יותר, גם דרך כתבי הקבלה וגם דרך ציורי הקלפים.

לוי ניסה גם ליצור בעצמו מילון כזה. את 22 קלפי הסידרה הראשית הוא הקביל לאותיות הא"ב העברי, שכתבי הקבלה הקדומים מייחסים להן משמעויות מיסטיות וכוחות מאגיים. את ארבע הסדרות המשניות הוא הקביל לארבע אותיות השם המפורש. את עשרת הקלפים הראשונים בכל אחת מהן, שנושאים מספרים סידוריים מ 1 עד 10, הוא הקביל לתרשים קבלי המתאר היבטים שונים של ההוויה האלוהית ונקרא בשם "עשר הספירות". מההקבלות האלה הוא בנה תורה שלמה על כוחות המיסטיקה והמאגיה, שקלפי הטארוט ממלאים בה תפקיד מרכזי.


סמלים והתאמות
לרעיונות של לוי נמצאו ממשיכים רבים, ובעקבות זאת התפתחה מעין "מסורת צרפתית" של פרשנות מיסטית וקבלית לקלפי הטארוט. גם כיום יש לגישתם של לוי וממשיכיו השפעה גדולה על קוראי הקלפים בצרפת. אולם לקראת סוף המאה ה 19 הגיעו קלפי הטארוט והרעיונות של אליפז לוי לאנגליה, ושם אומצו על ידי אגודה מיסטית בשם "מסדר שחר הזהב" (Order of the Golden Dawn). אנשי המסדר העריכו מאד את דמותו של לוי, אבל הם ערכו בתורתו שינויים גדולים, וכך יצרו מסורת חדשה משלהם של קריאה בקלפי טארוט.

אנשי מסדר שחר הזהב האמינו, כמו לוי, שבידי החכמים בימי קדם היה ידע נסתר המאפשר ידיעה על-טבעית ושליטה בכוחות מאגיים. אולם מכיוון שבידיים הלא נכונות אפשר לעשות בו שימוש לרעה, הידע בשלמותו היה רק נחלתם של אנשים בעלי רמה רוחנית גבוהה שנבחרו בקפידה ושמרו על סודיות מוחלטת. אנשים אלה קיימים גם כיום, מעין מורים נסתרים המלווים את התפתחות התרבות האנושית. במשך אלפי שנים הם הפיצו את הידע לשאר האנושות בצורה הדרגתית ומקוטעת. מיתוסים, מסורות דתיות וטקסי כישוף של תרבויות ברחבי העולם מבטאים חלקים שונים שלו, תחת מעטה של שפות סמלים שהמאמינים "הרגילים" אינם מבינים את משמעותם האמיתית, ועם הרבה שיבושים והטעיות מכוונות. אולם כיום הגיעה האנושות לשלב התפתחות חדש שבו היא מסוגלת להתמודד עם הידע השלם, והמורים הנסתרים בחרו במנהיגי המסדר כדי לשחזר ולהפיץ אותו.

אנשי מסדר שחר הזהב הרחיבו אפוא את רעיון המילון של לוי. כעת הם שאפו לכלול בתוכו מיתולוגיות ותורות מיסטיות מכל העולם, כדי להתגבר על השיבושים וההשמטות של כל אחת מהן בנפרד. הם ניסו אפוא ליצור טבלה שבה יופיעו, זה לצד זה, הסמלים המקבילים מתרבויות ומסורות שונות. כבסיס לטבלה שימשו שתי מערכות סמלים שאנשי שחר הזהב ראו כייצוגים המדוייקים ביותר של הידע הקדום: הקבלה העברית וקלפי הטארוט. לדוגמה, כל אחד מקלפי הסדרה הראשית בטארוט התאים בטבלה שלהם לאחת מאותיות הא"ב העברי, אבל גם לאוסף גדול של סמלים ודמויות אלים מתרבויות שונות כמו מצריים, הודו וסין, המיתולוגיה היוונית, האסטרולוגיה והאלכימיה, מסורות של כישוף ומאגיה ועוד.

אנשי שחר הזהב יצרו גם חפיסת קלפי טארוט משלהם שעוצבה מחדש עם ציורים המבטאים את טבלת ההתאמות. בחלק מציורי הקלפים שולבו רמזים למערכות סמלים אחרות, וציורים אחרים הוחלפו לגמרי. מכיוון שהם הקפידו על סודיות, תלמידי המסדר קיבלו עותק של החפיסה רק בהשאלה כדי שיעתיקו אותה לשימושם האישי. ככל הידוע, בסופו של דבר גם החפיסה המקורית וגם ההעתקים שלה לא שרדו, וכיום קיימים רק כמה שיחזורים של חפיסת קלפי שחר הזהב שנעשו על פי זיכרון אישי ותיאורים בכתב.

מסדר שחר הזהב התקיים רק כעשר שנים לפני שהתפרק בגלל סכסוכים בין חבריו. אולם כמה מהחברים בו יצרו תורות מיסטיות משלהם, והמשיכו כל אחד בדרכו לפתח את הרעיונות שלמדו במסדר. כולם המשיכו לייחס חשיבות גדולה לקלפי הטארוט, וכמה מהם הוציאו לאור עוד חפיסות חדשות שעוצבו על פי תורתם. חפיסות אלה, יחד עם השיטות והרעיונות שבאו ממסדר שחר הזהב ומחבריו לשעבר, הן כיום הבסיס לקריאה בקלפי טארוט בכל העולם מחוץ לצרפת. אפשר אפוא לקרוא להן "המסורת האנגלית", ובכך להבדיל אותן מהמסורת הצרפתית של דה ג'בלן ואליפז לוי.


טארוט והעידן החדש
אחד הבולטים מבין החברים לשעבר של מסדר שחר הזהב היה אליסטר קראולי (crowley). קראולי, שלא סבל מצניעות יתר, ראה עצמו כנביא המבשר על עידן חדש לאנושות. על פי קראולי, תולדות האנושות מתחלקות לשלושה עידנים. ראשית היה "עידן האם", שבו שלטו דתות טבע ודמויות אלוהות נשית. לפני כאלפיים שנה החל "עידן האב" של דת האל האחד, הלוחמני והגברי. אולם כיום אנו עומדים בפתחו של עידן חדש, "עידן הילד", שמתאפיין בילדותיות, משחק, יצירתיות וריבוי אלים. בעידן החדש שיטות המיסטיקה והמאגיה, שעד כה נשמרו בסוד, יהפכו לנחלת הרבים וישתלבו עם המדע והטכנולוגיה. האקסטזה המיסטית תהפוך שוב לחלק מעולמו של האדם המודרני, וכדי להשיג אותה אנשים יהיו חופשיים לנסות דרכים שונות, מיוגה ומדיטציה ועד לטקסי כישוף, מיניות ושימוש בסמים משני תודעה.

אישיותו של קראולי הייתה בעייתית ועוררה שערוריות רבות, אולם עבודתו היצירתית הייתה רחבה ומקיפה. הוא עיבד מחדש את מערכת הסמלים של מסדר שחר הזהב, הפיץ אותה בספריו, ובשנות הארבעים גם הוציא לאור חפיסת קלפי טארוט חדשה שעוצבה על פי תורתו. במשך כמה עשרות שנים השיטות והרעיונות שלו היו מקובלים רק בקרב קבוצות שוליים קטנות. אולם הדעות של קראולי על העידן החדש מצאו הד בתרבות הנגד של "ילדי הפרחים" בשנות הששים, ופרצופו אף מופיע כגיבור תרבות על העטיפה המפורסמת של "סרג'נט פפר", תקליטה של להקת החיפושיות מ 1967.

השילוב של התעניינות במיסטיקה עם רעיונות החופש והאהבה של שנות הששים הצמיח בשנות השבעים את תנועת "העידן החדש", שהפכה בעשורים הבאים לתופעה כלל עולמית. תנועת העידן החדש היא מגוון של פעילויות מיסטיות ורוחניות, המשלבת גישות ושיטות שונות כמו המסורות של הודו וסין, תרבויות ילידיות באמריקה, מיסטיקה עממית של ברכות וקמיעות, גישות טיפוליות ופסיכולוגיות חדשות, טכניקות של חשיבה חיובית ועוד. היא מתאפיינת באווירה פתוחה וידידותית למשתמש, ומתבטאת, למשל, בחנויות המיסטיקה שמוכרות נרות וקריסטלים, בטיפולים אלטרנטיביים של הגוף והנפש, באירועים ופסטיבלים בעלי אופי רוחני, ובסדנאות של יוגה ומדיטציה או של מודעות ושיפור עצמי. תנועת העידן החדש אימצה רבים מרעיונותיו של קראולי, אם כי בגירסה מרוככת וללא ההיבטים האפלים יותר של תורתו. יחד איתם, ובהשפעת חברים אחרים לשעבר במסדר שחר הזהב, גם הקריאה בקלפי טארוט הפכה לעיסוק נפוץ ומקובל.

החיבור עם תנועת העידן החדש העניק לקלפי הטארוט תנופה גדולה. ספרי הדרכה לקריאה בקלפים וחפיסות חדשות של טארוט בעיצובים שונים החלו להופיע בקצב גובר, בתחילה עשרות ואחר כך מאות רבות מדי שנה. בעשור האחרון רשת האינטרנט האיצה את התהליך הזה עוד יותר, כאשר היא מאפשרת להוצאות קלפים קטנות וליוצרים בודדים לעצב ולהפיץ בכל העולם חפיסות קלפים חדשות. כיום אפשר למצוא מבחר עצום של חפיסות שונות בחנויות מיסטיקה ומוצרים אלטרנטיביים או באתרי אינטרנט, והשימוש בקלפי טארוט מגיע לשיא של כל הזמנים.

תנועת העידן החדש לא רק הפיצה את קלפי הטארוט, אלא גם שינתה את אופי השימוש בהם. בהשפעת מסדר שחר הזהב, היא אימצה את הרעיון של התאמות בין קלפי הטארוט למסורות אחרות ברחבי העולם. לדוגמה, רבים מהספרים ומחפיסות הקלפים החדשות קושרים בין קלפים בחפיסת הטארוט לבין דמויות אלים וגיבורים ממיתולוגיות שונות. אולם אנשי שחר הזהב התייחסו לרעיונות שלהם ברצינות תהומית, וניסו למצוא את המערכת "הנכונה" של חוקים מאגיים שעומדת מאחורי הקלפים. לעומתם, תנועת העידן החדש מתייחסת להקבלות שלה באופן יותר חופשי ומשחקי. היא רואה אותן כהצעה להרחיב ולהעשיר את פירוש הקלפים, ולא כאמת אחת ויחידה.

הבדל חשוב עוד יותר הוא העובדה שלאנשי שחר הזהב לא הייתה שום מודעות פסיכולוגית, והם ראו את הקלפים כביטוי למערכת חוקים אובייקטיבית שמתקיימת מחוץ לנו. לעומת זאת, תנועת העידן החדש רואה את הקלפים ואת מערכות הסמלים המקבילות להם כביטויים של תבניות הפועלות בתוך נפשנו.

לתפיסה הזו אחראית בין השאר תורתו של הפסיכואנליטיקאי הידוע קרל גוסטב יונג (Jung) שהיה תלמידו של פרויד. בניגוד לפרויד שראה עצמו כמדען וחשש מן המיסטיקה, יונג האמין שמסורות מיסטיות ומיתולוגיות דתיות מרחבי העולם משקפות תבניות משותפות של מעמקי הנפש האנושית. לתבניות האלה הוא קרא בשם "ארכיטיפים של התת-מודע הקולקטיבי", ולדעתו כל מטפל חייב להכיר אותן כדי להבין את תהליכי הנפש של מטופליו. אולם יונג לא חשב שהארכיטיפים פועלים רק בתוך הנפש. כפי שהוא האמין, הם אלה שמחוללים את התופעות "העל-טבעיות" כמו ידיעת הנסתר, העברת מחשבות וצירופי מקרים בעלי משמעות. יונג עצמו לא עסק בטארוט, אולם בין ממשיכיו, הפסיכולוגים היונגיאניים, היו כמה שנתנו לקלפי הטארוט פירוש ברוח הארכיטיפים שלו, ואחדים מהם אף משתמשים בקלפים כאמצעי עזר לטיפול.

גם הגדת העתידות קיבלה אופי שונה בתנועת העידן החדש. מגידי עתידות מסורתיים מציגים ללקוחותיהם תמונה של גורל קבוע ומוכתב בנוסח "זה מה שעתיד לקרות". אולם תנועת העידן החדש אינה מקבלת את הרעיון של עתיד קבוע מראש. במקום זאת היא מציגה את העתיד כאוסף של אפשרויות המוליכות לכיוונים שונים, מעין גן של שבילים מתפצלים שאנו נמצאים בכל רגע בצומת שלהם. באמצעות תהליך פנימי של הגברת המודעות וההבנה העצמית אנו מסוגלים לבחור במסלול חדש, שישנה את מציאות חיינו בכיוון טוב יותר.

בראייה כזו אין מקום לתחזיות שסוגרות את העתיד ומכתיבות לו מסלול קבוע. להיפך, תחזית חד משמעית של מאורעות תגרום לאדם לראות את גורלו כנגזר מראש, ולאבד את תחושת האחריות והבחירה שלו ביחס לחייו. במקום הגדת העתידות בנוסח המסורתי, תנועת העידן החדש רואה אפוא את הקלפים ככלי של ייעוץ והכוונה המאפשר לאדם להבין טוב יותר את עצמו, את מניעיו הנסתרים ואת הכוחות החבויים בו. במלים אחרות, בראייה של ימינו תפקיד הקלפים אינו לחזות את העתיד, אלא לתת בידי האדם כלים לעצב לעצמו את העתיד שבו הוא בוחר.


סוגי חפיסות

הטארוט של מרסיי

חפיסות הטארוט הקדומות ביותר ששרדו עד ימינו הן חפיסות איטלקיות מהמאה ה 15. אולם החפיסות האלה הן יצירות אמנות מפוארות שנוצרו בעבודת יד עבור בתי אצולה ונועדו לשם משחק. האמנים שציירו אותן נתנו דרור לדמיונם היצירתי וכל אחד מהם עיצב את הקלפים באופן שונה. חפיסות עממיות, שהודפסו באמצעים יותר זולים ופחות עמידים, שרדו רק מהמאה ה 16. בשלוש מאות השנים הבאות חפיסות כאלה הודפסו בשחור לבן כתחריטי עץ על נייר עבה, ואחר כך נצבעו בעבודת יד או באמצעות מריחת צבע דרך צורות גזורות מלוח דק שהונח על הקלפים. גם מחפיסות אלה שרדו רק כמה בודדות. סביר להניח שרוב המשתמשים שיחקו בקלפים עד שהתבלו, ואיש לא חשב לקנות חפיסה רק כדי לשמור אותה למען הדורות הבאים.

במאה ה 19 החלו יצרני הקלפים להשתמש במכונות דפוס, ואז גם הופיעו החפיסות החדשות בהשראת הרעיונות המיסטיים של דה ג'בלן ואליפז לוי. פירוש הדבר הוא שאם מחפשים את המודלים האותנטיים ביותר של הטארוט, אפשר לראות אותם בחפיסות העממיות שהודפסו עד המאה ה 18. גם כאן יש הבדלים משמעותיים בין חפיסות שונות, אולם באופן כללי, העיצובים שלהן מציגים תבנית מקובלת ואחידה.

המודל המגובש ביותר של קלפי הטארוט מהתקופה הזו הודפס על ידי יצרני קלפים מהעיר מרסיי שבדרום צרפת. גם לחפיסות האלה היו כמה גירסאות שונות במקצת זו מזו, כאשר הבולטת ביותר מביניהן היא חפיסה שהדפיס יצרן קלפים בשם ניקולא קונוור (Conver) בסביבות שנת 1760. כאשר המיסטיקאים הצרפתים כמו דה ג'בלן ואליפז לוי חקרו את קלפי הטארוט, הם השתמשו לשם כך בקלפי הטארוט של יצרני הקלפים של מרסיי שנמכרו גם בפריז. על פי הציורים והתיאורים שלהם, נראה שהחפיסה של קונוור, או משהו מאד דומה לה, היא שעמדה לנגד עיניהם.

אפשר אפוא לראות את קלפי הטארוט של מרסיי בגירסת קונוור כמקור ההשראה הראשוני של כל מה שקרה עם הטארוט במאתיים השנים האחרונות. אמנם, כיום ברוב העולם מלבד צרפת ממעטים להשתמש בהם, ובמקום זאת משתמשים בחפיסות חדשות מהמסורת האנגלית. אולם גם אנשי שחר הזהב, שיצרו את המסורת הזו, פיתחו את הרעיונות שלהם על הטארוט בהשראתו של אליפז לוי. בחפיסה שיצרו הם שינו את עיצוב הקלפים באופן משמעותי, וחפיסות חדשות שבאו בעקבותיה הלכו והתרחקו עוד יותר מהמקור, אבל נקודת המוצא היתה הטארוט של מרסיי.

בצרפת, לעומת זאת, משתמשים עד היום בקלפי הטארוט של מרסיי, אבל לא ממש בגירסאות הישנות. אמנם, אפשר כיום להשיג העתקים מצולמים של כמה מהחפיסות המקוריות ששרדו מהמאות ה 17 וה 18. אולם בדרך כלל קונים אותן לצרכי אספנות ולא לשימוש בקריאה. במקומן, קוראי הקלפים בצרפת משתמשים בעיקר בגירסאות חדשות של הטארוט של מרסיי שנוצרו במהלך המאה העשרים.

החפיסה הנפוצה ביותר כיום נוצרה בסביבות 1930 על ידי מיסטיקאי וחוקר טארוט בשם פול מרטו (Marteau). מרטו ביסס את החפיסה שלו על כמה גרסאות שונות, שהחשובה שבהן היא החפיסה של קונוור. הוא סידר מחדש את הציורים בתבניות גיאומטריות קצת יותר "נקיות" אבל שמר על רוב הפרטים של הציורים המסורתיים. החפיסה הזו יצאה לאור בהוצאת גרימו (Grimeau), ונקראה בשם "קלפי מרסיי עתיקים" (Ancien Tarot de Marseilles). בשנות השמונים היא הודפסה בגירסה מחודשת, וזו החפיסה שתקבלו אם תיכנסו לחנות קלפים בפריז ותבקשו סתם כך "קלפי טארוט". שמות הקלפים המופיעים עליה הם כמובן בצרפתית, אבל מחוץ לצרפת אפשר להשיג אותה בעיקר בגירסה דו לשונית, שבה שמות הקלפים באנגלית מופיעים מתחת לשמות הצרפתיים.

בשנת 1998 יצאה לאור מהדורה חדשה של קלפי הטארוט של מרסיי שנוצרה משיתוף פעולה בין אלחנדרו חודורובסקי (Jodorowsky) לבין פיליפ קמואן (Camoin). חודורובסקי היה המורה שלי לטארוט ופסיכומאגיה באמצע שנות השמונים. קמואן הוא היורש האחרון במשפחתו של ניקולא קונוור, שבית הדפוס שלו המשיך לפעול עד שנות הששים של המאה העשרים. חודורובסקי וקמואן מאמינים שהחפיסות השונות שעשו יצרני הקלפים של מרסיי הן גירסאות שונות, משובשות במידה כזו או אחרת, של מודל מקורי אחד שאבד במשך השנים. בחפיסה שלהם הם ניסו לשחזר את המודל המשוער הזה על פי השוואה של חפיסות מקוריות שונות, תיעוד שנשתמר בידי המשפחה, ודמיון יצירתי שבעזרתו הם הוסיפו פרטים רבים שלדעתם היו בציורים המקוריים. גם כאן, החפיסה של קונוור היתה מקור ההשראה המרכזי.

בזמן כתיבת הדברים (2008) אני עובד על הכנה של גירסה חדשה לקלפי הטארוט של מרסיי, שתהיה שחזור ברוח המקור של החפיסה של קונוור. ציורי הקלפים יופיעו, כשיהיו מוכנים, באתר האינטרנט שלי

הטארוט של וויט

בשנת 1909 הכינה ציירת בשם פמלה קולמן סמית, שעבדה בהדרכתו של חבר לשעבר במסדר שחר הזהב בשם ארתור אדוארד וויט (Waite), חפיסה חדשה של קלפי טארוט. החפיסה צוירה בפירוט ובצבעים עשירים, עם דמויות ונופים בסגנון כפרי של תקופת הרנסנס. שנה אחר כך וויט פירסם ספר בשם "המפתח המצוייר לטארוט", שבו הדפיס תרשימים בשחור-לבן של החפיסה והסביר בקצרה את הסמלים המופיעים בה. החפיסה הזו נקראת כיום "הטארוט של וויט", ולפעמים גם "ריידר" (Rider) על שם בית ההוצאה שהדפיס אותם לראשונה.

כפי שוויט מתאר בספרו, החפיסה שלו נועדה לשמש גם כמערכת סמלים מיסטית וגם כאמצעי לחיזוי העתיד. אולם וויט ראה את שני השימושים האלה כנפרדים, ולכן הוא קשר את התורות המיסטיות בעיקר עם ציורי הסידרה הראשית, ואת הגדת העתידות עם הסדרות המשניות. שמות הקלפים, שפת הסמלים ופרטים רבים בציורי הקלפים הושפעו מהתיאוריות ומחפיסת הטארוט של מסדר שחר הזהב. אולם בכמה נקודות חשובות וויט חזר למתכונת המקורית של מרסיי, קלפים אחדים הוא עיצב מחדש, ופרטים רבים נוספו לחפיסה כפרי דמיונה האמנותי של הציירת. החפיסה של וויט זכתה להצלחה גדולה, וכיום זוהי החפיסה הנפוצה ביותר מחוץ לצרפת. כמו כן, רוב החפיסות החדשות שהופיעו משנות הששים ואילך, בסגנונות ציור שונים, מושפעות במידה רבה מהעיצוב והפרשנות שוויט נתן לקלפים.


חפיסות אחרות

מלבד הטארוט של מרסיי ושל וויט, אפשר כיום להשיג חפיסות טארוט רבות בסגנונות ובעיצובים שונים. נציין כאן כמה סוגים חשובים שלהן.

חפיסות עתיקות
חפיסות אלה הן העתקים של חפיסות מהתקופה המוקדמת של הטארוט שנמצאות במוזאונים או באוספים פרטיים. לפעמים מדובר בצילום של הקלפים המקוריים עם השלמה של פרטים או קלפים בודדים שנעלמו. פעמים אחרות זהו שיחזור, כלומר ציור מחדש של החפיסה ההיסטורית בצבעים חדשים וללא סימני השחיקה של הקלפים הישנים. החפיסה החשובה ביותר, שקיימת גם במהדורה מצולמת וגם במהדורה משוחזרת, היא חפיסת "ויסקונצי-ספורצה", שנוצרה כמתנה לרגל חתונה בין שני בתי אצולה באמצע המאה ה 15.

חפיסות מיסטיות
מאז המאה ה 19 אגודות ומורים שונים של שיטות מיסטיות יצרו חפיסות קלפי טארוט משלהם, כמו למשל החפיסות של מסדר שחר הזהב או של קראולי. עוד דוגמה ידועה היא "קלפי אושו זן", שנוצרו בשנות השמונים של המאה ה 20 בהשראת תורתו של המורה הרוחני ההודי אושו (Osho), וזכו להצלחה גדולה בעולם ובישראל. בדרך כלל אפשר להשתמש בחפיסה כזו גם בלי לקבל במלואה את התורה הרוחנית שמאחוריה, ורבים אכן עושים כך. עם זאת, כדאי לזכור שציורי הקלפים מעבירים מסרים לרמות שונות של התודעה, ולכן משהו מהאישיות והגישה של קראולי או של אושו, למשל, ישתקף גם בקריאה שנעשית עם הקלפים שלהם.

חפיסות אתניות
הרעיון שלפיו כל קלף בטארוט יכול לייצג סמלים ודמויות אלים מתרבויות שונות פותח במקורו אצל אנשי מסדר שחר הזהב. אולם משנות הששים ואילך, הרעיון הזה קיבל ביטוי מוחשי בדמותן של חפיסות טארוט מעוצבות מחדש עם סמלים ודמויות מיתולוגיות, שנלקחים ממסורת תרבותית כזו או אחרת. דוגמאות לחפיסות כאלה הן קלפי טארוט בסגנון ציור יפני מסורתי, קלפים המציגים מוטיבים אפריקאיים, טארוט בסגנון אינדיאני, טארוט המציג דמויות אלים הלקוחות מדת הוודו של ניו אורליאנס, ועוד. אפשר לשייך לכאן גם חפיסה בסגנון מצרי עתיק שנוצרה בצרפת בסוף המאה ה 19 על פי עתיקות מצריות ואשוריות השמורות במוזיאונים, ושבמהלך המאה העשרים היו שהציגו אותה כגירסה המצרית המקורית של הטארוט.

חפיסות נשיות
בהשפעת התנועה הפמיניסטית שחדרה גם לתנועת העידן החדש, נוצרו החל משנות השבעים ספרים וחפיסות של קלפי טארוט האמורים לשקף נקודת מבט נשית. חפיסות כאלה מצויירות לעתים קרובות בקווים ובצבעים רכים, ומופיעות בהם דמויות נשיות או סמלים של האלוהות הנקבית כמו "האלה הגדולה" או "אמא אדמה". חפיסה חשובה שהשפיעה גם על אחרות נקראת בשם "טארוט אם השלום" (Motherpeace Tarot). המעצבות שלה סברו שצורת המלבן של קלפי הטארוט המסורתיים המונחים זה לצד זה היא בעלת אופי גברי מדי. הן יצרו אפוא חפיסה של קלפים עגולים, שאפשר להניח זה ליד זה בכל הכיוונים.

חפיסות אמנותיות
בשנים האחרונות הפכו קלפי הטארוט מקור השראה ליוצרים, כמו למשל האמן הספרדי סלוודור דאלי (Dali), שהוציא לאור חפיסת טארוט פרי מכחולו, ועוד חפיסות רבות שנוצרו בידי אמנים חובבים או מקצועיים. לפעמים ציורי הקלפים אמורים לבטא עקרונות רוחניים ומיסטיים, ופעמים אחרות זוהי חפיסה שאמורה לשמש לקריאה וייעוץ. אולם במקרים רבים הציירים רואים את הקלפים שלהם כיצירת אמנות טהורה, ואינם מייעדים אותה לשימוש מסויים.

תופעה זו זכתה לעידוד רב בשנים האחרונות עם השימוש בגרפיקה ממוחשבת, המאפשרת לכל אחד להדביק יחדיו תמונות ממקורות שונים וליצור קלפים חדשים או אף חפיסות שלמות. במקרים רבים גם הפצת הקלפים נעשית ברשת האינטרנט בלי לטרוח כלל להדפיס אותם על נייר. תופעה נוספת היא עיצוב חפיסת טארוט כיצירה קבוצתית של יוצרים שונים, כאשר כל אחד מהם תורם קלף אחד או יותר לחפיסה הכללית.

חפיסות במודלים אחרים
רוב החפיסות שתיארנו שומרות על המסגרת הכללית של הטארוט המסורתי, כלומר 78 קלפים בחמש סדרות. אולם יש גם חפיסות שחורגות מהתבנית הזו. דוגמה לכך היא חפיסה המשמשת לייעוץ וטיפול ונקראת "הטארוט של איזיס" למרות שיש בה רק 36 קלפים, שבחלקם אפשר למצוא קשר לסמלי הטארוט המקוריים ובאחרים לא. בשנים האחרונות החלו להופיע חפיסות שונות של "קלפי מסרים" או קלפים טיפוליים המשמשים להדרכה וייעוץ, וגם בישראל נוצרו הרבה חפיסות כאלה. חפיסות כאלה זוכות כיום לשימוש גדל והולך בידיהם של מטפלים ויועצים אישיים או מנחי קבוצות. למרות שבדרך כלל הן אינן נקראות טארוט והמבנה שלהן שונה לגמרי, ברור שהקריאה בקלפי טארוט שימשה להן מקור השראה ראשוני.


ד"ר יואב בן-דב החל את דרכו בפיזיקה והתמחה בפילוסופיה של המדע, בתורת הקוונטים ובתורת הכאוס שאותן לימד שנים רבות באוניברסיטת תל אביב ובמוסדות אקדמיים נוספים.
מלמד ויועץ בקלפי טארוט מאז 1979, וכתב את הספר הראשון בנושא בעברית. עוסק גם בענייני תרבות דיגיטלית, מסורות הודיות והוויה ישראלית עכשווית. מעביר סדנאות בטארוט, קלפים טיפוליים ופסיכומאגיה.
לפרטים, מאמרים, עדכונים, הזמנת הרצאות וייעוץ אישי  http://www.bendov.info
טל': 0777828204.