מחשבות והרהורים

במה לכותבים המבקשים להציג היבטים אישיים

דרכים

מחבר: דורית בני

12/6/08

ושוב יוצאים לדרך...נו, מה יהיה עם הדרך הזו ?!, לא מסתיימת לעולם. נמשכת ונמשכת עוד ועוד...
מעייף לעיתים כל העניין הזה. ואני רק בת 28.
הרגע הסתיימה לה תקופה אחת, רק עבר נושא אחד והנה נושא חדש גדול ומבריק צץ לו ומופיע.
חלילה לי מלהתלונן על עניין שינויים ואטראקציות בלונה פארק הזה של החיים. אבל חאליק, כמה אפשר בתקופה כזו קצרה?! אני כותבת לי את מכתב התלונה / תפילה שלי לאלוהים ואלוהימה בע"מ, במארקר אדום עבה, שלא יפספסו חלילה את המכתב כשהם מציצים שם מלמעלה. הרבה סימני שאלה יש במכתב הזה שלי. הרבה סימני שאלה יש בכל המכתבים שכתבתי להם עד עכשיו. והינה עוד סימן שאלה קטן ושמנמן מופיע.... מה אני הולכת לעשות שנה הבאה? חוץ מלשבת על המרפסת ולספור ציפורים נודדות כמובן. (דבר שלא בגדר האי אפשר כשגרים ליד עמק החולה).
אם לומר את האמת, כבר יש לי רעיון, זה השלב הזה שבו הדגדוג בבטן כבר קיים, ויש חצי חיוך פנימי שמרמז על התרגשות ואימה מהולות יחדיו. האם באמת אני הולכת לעשות את זה? האם באמת אני הולכת על זה? האם יש בי את היכולות, את ההתמדה את כוח והאמונה בעצמי ובעולם לעשות את מה שאני רוצה? והשאלה הגדולה מכולן...: האם זה באמת מה שאני רוצה?
אלוהים, אתה רוצה שאדגיש עוד יותר, גם בקו תחתון את השאלה האחרונה?

פעם, כשניהלתי שיחות עם מר אלוהה, הייתי שואלת ומציקה לו עוד יותר ושוב שואלת: "מה אתה רוצה ממני?", "מה אתה רוצה שאעשה?" באיזשהו שלב, בערך לפני שנתיים שלוש, הבנתי שאני מנסחת את השאלה בצורה שכבר לא נכונה לי, והיא השתנתה. היא השתנתה ל: "מה אני רוצה מעצמי? מה אני רוצה? מה אני רוצה לעשות?". שנים השאלות הללו מתרוצצות לי בראש, בכל הפורמטים שלהן.
אני מניחה שהן מתרוצצות לכולנו רוב הזמן. זה בטח עיקר התכלית במשחקי מחשב למבוגרים-להשקיט את השאלות האלו ואחרות מסוגן. אבל משהו השתנה בי כששיניתי את ניסוח השאלה. אני חושבת שהתחלתי לדפוק פחות חשבון. אני חושבת שצפה מין הבנה כזו, לא מתחסדת שאמרה, "זה, בדיוק זה, החיים שלי, ואם אני לא אשקשק אותם אז אף אחד לא יעשה את זה עבורי. וזה לא יקרה מתישהו, החיים האלו שלי הם לא מתישהו, הם עכשיו !!!. והזמן עובר, אין זמן אחר. הזמן עובר. זה קורה עכשיו, או שאני עומדת על הרציף ומסתכלת על הרכבת חולפת או שאני רצה לתפוס אותה קופצת עליה ונוסעת.
גם אם זה אומר שתהיה לי בחילה לפעמים מהקפיצות, ואולי יישב לידי בחלק מהנסיעה מישהו עם ריח פה ממש מסריח". לקח לי הרבה שנים להגיע לאמירה הזו, עדיין לא ממש מיישמת אותה בכל התחומים.

כשהייתי בת 6 רופא השיניים שלי אמר לי שאמנם בתחומים מסוימים אני בוגרת כמו בני 20 אבל השיניים שלי ברגרסיה טוטאלית של בת פחות משנתיים.
במילים יותר עדינות מרופא השיניים שלי, השבוע גם אתי אמרה לי: "אין מה לעשות, אצלך דברים קורים לאט". אמרה, וקינחה באנחה אימהית.

קורים לאט אבל קורים. קורים כל הזמן, כל רגע, כל שנייה. מכל הכיוונים, בו זמנית.
פעם, הייתי בתהליך שהעביר חבר, הוא זימן לנו גמד שממנו יכולנו לבקש כל משאלה שנרצה. (חבל רק שהגמד היה בפורמט דמיון מודרך ולא בפורמט מציאות עם אופציה להתממשות מיידית ושק זהב).
אני לא ידעתי לבקש במילים אבל בדמיוני ראיתי את המטרה. את הרצון. כשפתחתי עיניים, אמרתי לו שראיתי את מה שאני רוצה אבל שאין לי מושג אין להגיע לשם, איך להשיג זאת. ולא רק זה אני גם לא יודעת מה בדיוק אני מבקשת. והוא, בפשטות, בתבונה, תמלל אותי ואמר בחיוך: "אז את מבקשת דרך". אני זוכרת את הרגע הזה, אני זוכרת את החיוך שבאותה השנייה התפשט על פני בהקלה, ואת זה שעניתי, "כן, אבל אני רוצה דרך משלי, לא דרך שמישהו יצר כבר, עבר כבר, אני רוצה ליצור לי את הדרך שלי". פתאום המון דברים היו הרבה יותר ברורים. פתאום בחירות שעשיתי בחיי היו הרבה יותר ברורות, תגובות והתנהגויות נהיו נהירות.
גם לפני וגם מאז זה מה שאני עושה. מגלה ובונה דרך משלי שאמנם מורכבת מנגיעות נעימות בדרכים נוספות אבל בו בזמן שומרת על טהרתה.

אני שמחה לומר שלא הייתי מחליפה את הדרך שלי בעד שום הון שבעולם.
אבל, עם כל, ואולי בגלל כל, העושר שבה, היא עדיין, לפעמים, מאד מאוד מעייפת............
לילה טוב לכולם

דורית בני
פותחת בקלפים, מנחה תהליכים פנימיים ומדריכת טיולים.
אשמח להרהוריכם: doritbeni@hotmail.com

חזרה לעמוד קודםהדפסה

מאמרים נוספים באתר

פאנג שואי: שפת הגוף של הביתשינה וחלומותמה בין מגידי עתידות ויועצים רוחנייםשחזור גלגולים לתיקון הקארמה לסדר את החיים עם פנג שוואי היכן הנשמה התאומה שלי?פנג שוואי מביא צבע לחייך משמעות הפסח על פי הקבלהתטא הילינגנעורי נצח הם אינם אגדה